החלטה בתיק בש"א 166547/07

1.         המבקש - הנתבע 2 הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל טענת התיישנות, ולחלופין - בשל העדר עילה.

2.         המבקש טען, כי כתב התביעה לא מגלה עילת תביעה נגדו, וכן על פי כתב התביעה גובשה לכל המאוחר עילת התביעה נגדו ביום 20/3/96, ולכן הגשת התביעה רק ביום 31/7/06 הוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות.

3.         ב"כ המשיבות טען, כי יש עילת תביעה נגד הנתבע 2, וכי במקרה דנן, התגלו לתובעים עובדות רק ביום 18/2/01 ועל כן  רק מאותו מועד יש להתחיל את מרוץ ההתיישנות.

זאת ועוד, על פי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, עילת התובענה היא תרמית או הונאה מצד הנתבע , ועל כן תתחיל תקופת התיישנות מיום שנודעה לתובע התרמית או ההונאה ובמקרה דנן, מדובר בשנת 2001 ועל כן התביעה הוגשה בטרם התיישן המועד להגשתה.

4.         באשר לבקשת המבקש לדחיית התביעה בשל העדר עילה :

אין מקום להיעתר לבקשה.

עילת התביעה באשר למבקש נטענה בפרק ה' 2 לכתב התביעה.

אין מקום בשלב כה מקדמי, בטרם נשמעו העדויות בתיק, לקבוע כי יש ממש או אין ממש בטענות שנטענו, ועל כן אין אפשרות למחוק את התביעה על הסף מנימוק זה.

5.         באשר לטענת ההתיישנות :

א)         ב"כ המשיבות לא חולק בפועל על העובדה, שעל פי כתב התביעה נראה לכאורה, כי התביעה הוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות.

אלא הוא טוען בסעיף 1 לתגובתו:

"הנתבע 2 מגלה בבקשתו טפח אך מסתיר טפחיים. הנתבע 2 אינו מגלה את הדברים כפי שהם ידועים לו אלא מתאר אותם 'כפי שהם עולים מכתב התביעה', משל הדברים אינם בידיעתו האישית. הנתבע 2 בחר שלא להגיש תצהיר, אלא להסתמך על מסמכים שצורפו לכתבי הטענות, על אף שחתימתו, לכאורה, מתנוססת עליהם, ולא בכדי לא עשה כן".

ב)         לא ברור, מדוע נטענת טענה זו, הרי עילת התביעה נלמדת מכתב התביעה עצמו.

בית המשפט אשר בוחן, אם קיימת עילת תביעה כלפי נתבע כלשהו, צריך להסתכל בכתב הטענות עצמו ואין צורך לנחש או להוסיף מידע ממקורות ידע אחרים, מעבר לכתבי הטענות.

כאשר בית משפט בודק, אם למחוק תביעה בשל טענת התיישנות, יש לבדוק אם על פי כתב התביעה התיישנה התביעה.

על כן, כל שצריך לעשות הוא, לבדוק את כתב הטענות עצמו ולא את אותם "טפחיים" שמזכיר ב"כ התובעות בתגובתו.

ג)          עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, רשאי בימ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן.

כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת " לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת".

וראה לעניין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי  פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478.